ניסוי למניעת מחלת עין הטווס בזית כפר אכסאל עמק יזרעאל 2019/20

נזאר עבד אלהדי – שה”מ; ראובן בירגר; אלון צור וענאן אבו סוביה – גדות אגרו;
מתן גור אריה – אדמה-מכתשים; אבידע אלון – לוכסמבורג; אופיר יואל – אדמה-אגן

הקדמה

מחלת עין הטווס, הנגרמת ע”י הפטרייה Fusicladium oleagineum, מסבה בשנים האחרונות נזק רב לכרמי זתים, הן למאכל והן לשמן, ומחייבת טיפולי הדברה רבים. רגישות הזנים למחלה שונה מאוד: הזן הסורי, למשל, רגיש לה ביותר, בעוד שהזן מעלות מגלה עמידות. הנזק מתבטא בנשירת עלים מוגברת; ברגישות גבוהה עלולה נשירת העלים להגיע ל-90% מהעלווה. בעקבות זאת, החנטה פוחתת, העץ מייצר עלווה חדשה ויוצא ממעגל ההנבה. הטיפולים הנהוגים כיום כנגד המחלה מבוססים בעיקר על ריסוסי מניעה בתכשירי נחושת מקבוצת הידרוכסיד ומקבוצת האוקסיכלוריד, וכן בתכשירים המבוססים על גופרת נחושת. לתכשירים אלה מוסיפים במקומות ובזנים המועדים למחלה, תכשירים סיסטמיים ממשפחת הטריאזולים והסטירובלורינים, המייעלים את הדברתה.

עם זאת, למרות הטיפולים מתקבלת במקרים מסוימים הדברה חלקית בלבד, ולכן מדי פעם נבדקים בשטח תכשירים חדשים ומועדי טיפול שונים.

לאחר שהמגדלים החלו להשתמש בתכשירים משרי חסינות, כמו קנון, הוחלט בשנת 2017 להציב ניסוי שיבדוק הן את השילוב והן את ההשפעה של התכשיר עצמו על הגידול. בניסוי קודם נבחן התכשיר אגריפוס, שהוא תרכובת המכילה 600 ג׳/ליטר פוטסיום פוספיט, והתוצאות שהתקבלו היו מבטיחות מאוד. הוחלט להמשיך לבדוק את תכשירי הפוטסיום פוספיט בחלקות ניסוי נוספות.

בנוסף לתכשירים משרי חסינות, ולאור הרצון העולמי להפחית את השימוש בנחושת בחקלאות, נכנסים לשימוש תכשירים חדשים, המכילים כמות מופחתת של נחושת, ולכן ערכנו בדיקה של יעילות התכשירים החדשים והשוואתם לתכשירים הקיימים בשוק.

שיטות וחומרים

כדי לבדוק תכשירים חדשים הוחלט להעמיד ניסוי להדברת המחלה בכפר איכסאל, הנמצא בבקעת כסולות (השלוחה הצפונית-מזרחית של עמק יזרעאל) – אזור המתאפיין בכמות משקעים של כ-500 מ”מ בשנה, בחלקה של הזן הסורי, אשר ניטעה בשנת 2011 על קרקע כבדה, במרווחים של 74X מ’, והשקיה בטפטוף טמון. הניסוי הוצב בשיטה של בלוקים באקראי, וכלל 9 טיפולים (כולל ביקורת); בכל חזרה היו שלושה עצים – עץ מרכזי + שני עצי חיץ משני צדדיו. הריסוס בוצע במרסס רובים בלחץ גבוה ובנפח של כ-200 ליטר/ד׳.

מיד לאחר הגיזום סומנו עשרה ענפונים, ובהם עשרה עלים טרמינליים לכל חזרה, הנקיים מהמחלה.

על פי תכנית הטיפולים, ניתן ריסוס לאחר כל הצטברות גשם של 120 מ”מ או כעבור חודש וחצי, מה שהגיע קודם. כל הטיפולים בוצעו במועדים: 10.11.19, 22.12.19, 4.2.20, 25.3.2020.

חורף 2019/20 התאפיין בכמות משקעים גבוהה מהממוצע, ובסך הכול ירדו מתחילת הניסוי ועד סוף עונת הגשמים 820 מ”מ גשם.

תוצאות

בתאריך 3.6.2020 נערכה ספירה של הענפונים שסומנו בתחילת הניסוי, של העלים שנשרו (הנחשבים לעלים הנגועים במחלה), של העלים הנגועים שלא נשרו ושל עלים בריאים, וניתנה הערכה ויזואלית לחומרת המחלה, לפי אינדקס החומרה  מ-4-0: 0 – ענפון עם עלים נקיים מהמחלה; 4 – ענפון שבו עלים הנגועים קשות במחלה.

התוצאות מוצגות בטבלאות מס’ 2 ו-3, שלהלן.

דיון

עונת 2019/20 התאפיינה בכמות משקעים הגבוהה מהממוצע, כשמתחילת הניסוי ועד סוף עונת הגשמים ירדו בחלקת הניסוי יותר מ- 820 מ”מ גשם, וכן באביב לח מאוד. כל זה סייע להגברת הנגיעות במחלת עין הטווס, ואפשר לראות בטבלה מס’ 2 כי בטיפול הביקורת מעל ל-80% מהעלים הנבדקים נשרו או נפגעו מהמחלה.

מטבלה מס’ 2, המציגה את ממוצע העלים הנגועים (עלים שנשרו ועלים נגועים שנותרו על העץ), עולה כי כל הטיפולים נבדלים באופן סטטיסטי מטיפול הביקורת, אך יש ביניהם שוני רב ביכולת מניעת המחלה: תכשירי פוטסיום פוספיט (קנון ואגריפוס) אינם יעילים לכשעצמם בעצמת מחלה גבוהה, כפי שהייתה בחלקת הניסוי, ונראה כי הם מגלים יעילות רק כשעצמת המחלה בינונית. מבחינת תכשירי הנחושת, בלושילד שוב הצטיין במניעת מחלת עין הטווס, ובהיותו מכיל את כמות הנחושת הרבה ביותר מבין כל התכשירים האחרים שנבדקו, נראית החשיבות שיש לכמות הנחושת בתכשיר. התכשיר מאסטרקופ היה נבדל אומנם מהביקורת אך עדיין לא מספיק יעיל כמו הבלו שילד, תוספת של איזומיט למאסטרקופ לא שיפרה את הטיפול במניעת המחלה . גם התכשיר נחושתן היה אמנם יותר טוב במעט מהמאסטרקופ אך לא יעיל כמו הבלו שילד .

מטבלה מס’ 3, המתארת את חומרת המחלה, ניתן להסיק כי הטיפול שבו היו ערכי האינדקס הגבוהים ביותר הוא טיפול הביקורת – הממוצע לארבע חזרות היה 3.275, והדבר מעיד על עצמת המחלה בעצים לא מטופלים. תכשירי פוטסיום פוספיט (קנון ואגריפוס) נכשלו שוב בהערכה הוויזואלית, ונראה שאין הבדל סטטיסטי בין תכשירי הנחושת השונים.

לסיכום, יש לבדוק לעומק את תרומת תכשירי הפוטסיום פוספיט למניעת מחלת עין הטווס בזית, ואולי לחזור להתחלה ולבחון עיתוי ריסוס השונה מהמקובל עם תכשירי הנחושת.

לגבי תכשירי הנחושת, כפי שנזכר לעיל, כניסתם לשימוש של תכשירי נחושת חדשים, המכילים פחות נחושת לליטר או לק”ג, מחייבים בדיקה יסודית ומעמיקה מבחינת יעילותם. נכון לעכשיו, בסיכום ביניים, ניתן לומר כי תכשירי הנחושת החדשים אינם יעילים דיים למניעת מחלת עין הטווס, כמו התכשירים ה”ותיקים”, המכילים כמות נחושת רבה לליטר או לק”ג , בתנאי לחץ מחלה גבוהים, כמו שהיה בחלקת הניסוי .

יש לציין כי כל הטיפולים שנבדקו היו בטוחים לגידול הזית.

תודה רבה לאנשי החברות על המוכנות והעזרה בהעמדת הניסוי ובהצלחתו. תודתנו נתונה גם לחסן שהואן על הקצאת החלקה והסיוע בניסוי, ולוופא דיאבת-שחברי על העזרה בניתוח הסטטיסטי.

עריכה לשונית: עדי סלוניקו.