חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

לביא, שמן זית גלילי

נהוראי, יאיר ויותם, שלושה משוחררי צהל טריים תכננו את הטיול הגדול כמו כל יוצא צבא אך השמים נסגרו בפניהם בצל הקורונה. כחלופה זמנית, המירו את העולם הגדול בישוב קטן בגליל התחתון ומזה חודש וחצי הם משכימים לעבודת המסיק בכרם הזיתים של שי לביא בהושעיה ומגבשים הווי משלהם.

הישוב הקהילתי שהוקם בשנות השמונים ע”י אנשי הציונות הדתית במורדות ציפורי העתיקה, טובל בחורש ים תיכוני בין אלונים, חרובים ושאר בתה וגריגה.  על שלט העץ, בכניסה לישוב, חקוק הציטוט: ” שישה עשר מיל חזור וחזור לציפורי הן הן ארץ זבת חלב ודבש” עדות מאת רבי יהודה הנשיא ראש הסנהדרין ששיבח את פוריות האדמה הגלילית סביב העיר.

לביא, יליד רמת גן, התיישב בהושעיה עם משפחתו  לאחר פרק במושב בית יתיר שבדרום הר חברון שם התחבר לטבע ולאדמה. כדי להגשים את החלום החקלאי שנבט בו, חכר 30 דונם בישוב הגלילי . החלקה התגלתה כאדמת טרשים שדרשה עבודת סיקול מאומצת להכנת הקרקע לנטיעת כרם זיתים. בשולי החלקה התגלו ערמות אבנים שסוקלו המעידים על פעילות חקלאית רצופה בעבר. בין מרבדי הסיתוניות נחשפת לעינינו גת עתיקה חצובה בסלע. כידוע, בימי בית שני לגתות היה, לעיתים, שימוש  דו תכליתי בסחיטת ענבים ליין ולעצירת שמן זית.

הבחירה הטבעית של שי לביא היתה בזן הסורי: “בתחילת שנות התשעים כשהחלטתי לנטוע זיתים, רציתי להתחבר לטרואר הטבעי של הסורי שהוא בגליל וצפונה ממנו. אני מאמין שכשם  שבצרפת או בטוסקנה גאים בזן המקומי המסורתי, כך הבחירה הנכונה כאן היתה בזן הסורי שהוא חלק מהתרבות המקומית כבר אלפי שנים וידע להתאים את עצמו לאופי הקרקע והמשקעים. לכן, העדפתי לבחור בו על פני זנים איטלקיים וספרדיים פופולריים בארץ”.

בעונת המסיק,ניתן להבחין בעצים עמוסים בזיתים שהצבע השלט בהם הוא ירוק בוסר וביניהם עצים גדושים בזיתים שחורים לחלוטין. “כעירוני, ללא רקע חקלאי, למדתי,עם השנים להכיר כל תת אזור בחלקה שלי, לדוגמא, הקרקע בשולי החלקה רדודה יותר ומכיון שההשקיה אחידה, העצים שם מקדימים להבשיל”.

בשיטוט בכרם השוכן בעמק קטן המוקף בנוף הררי שלו, אני מגלה עצים שבהם ענפים מעורבים בזיתים סורים ובזיתי ברנע ” אני קורא להם ‘בלנד טבעי’ זו תופעה שנוצרה כתוצאה מהכלאה” הוא מסביר.

בשל צורת הצימוח של העץ שנקבעה בעת הנטיעה, לביא בחר במסיק ידני שהוא מכנה אותו “מסיק איטי”. הוא ושלושת הפועלים הצעירים עובדים בקצב איטי ומחושב המאפשר לו גמישות בקבלת החלטות יומיות אם למסוק עץ זה או אחר ולהעדיף שמן בוסרי או בשל יותר. מנסיונו, הוא כבר מכיר את שלבי ההבשלה של כל עץ ומתכנן בהתאם את זמן המסיק שמזיתיו יופק שמן עם מגוון טעמים וארומות.

אבל, הטבע משטה, לא פעם, בתוכניות הסדורות של החקלאי ובעקבות הגשמים המרובים שירדו לאחרונה נוצרו אילוצים. עין הטווס (פטריה שתוקפת את העצים והפירות) בעל חיבה המיוחדת לזן הסורי עומד לתקוף את הזיתים שספגו מים ולכן אין מנוס מסיום המסיק מוקדם מהמתוכנן.

הפרי נמסק בידיים לארגזים קטנים שנשלחים בתום יום העבודה בדולבים לבית הבד “ארזי” ברם און.  כשזיתים חוזרים כשמן מבית הבד, מרכז העשייה עובר למבנה נאה ומרווח שמכונה “בית האריזה” שם הוא חולם להקים , אולי יום אחד, בית בד קטן משלו. הדפסי צילומים מרשימים של עצי זית עתיקים ממצלמתו של שי תלויים על הקירות ומגלים עוד טפח מעניין באישיותו. מחלון האולם המרכזי, ניתן לצפות על מיכלי הנירוסטה בהם מאוחסן השמן הטרי בטמפרטורה מבוקרת.

עצי הזית שבגינה המטופחת הועתקו מעין מאהל היוב הסמוך שנעקרו במסגרת פרויקט בנייה לפני שנים רבות ומשתלבים כמו תפאורה באבני “ים” ו”ממל” ענקיות ששמשו לפריכת הזיתים בבית בד מסורתי. שי, איש לבבי ומכניס אורחים, מכבד אותנו בטעימות מהמסיק החדש. “ראשון המסיק” ,שמן לא מסונן שעכירותו לא גורעת מצבעו הזהוב המנוקד במשקעים ירוקים, עתיר בארומות עשבוניות ובטעם ראשוני מריר וחריף. יש שיראו בזה גימיק שיווקי ויש מי שמצפה לשמן הזה בהתרגשות והמהדורה המוגבלת שנשלחה באריזות לכל רחבי הארץ כבר אזלה. לשמן שסונן ארומה פירותית עם פרחי בר ועשבי תיבול ומידת המרירות והחריפות עדינה יותר.

לאחרונה, זכה למשוב מרגש מכיוון לא צפוי כשביקר במסיק בביר אל מכסור שבגליל וביקש מאישה שמסקה את זיתיה, לטעום מהשמן שלו ולחוות דעה. היא טענה שלסורי שלו טעם שונה מהסורי המוכר לה ולהפתעתו חזרה כעבור יומיים ורכשה מספר פחים.

על השיש במטבח ניצבים בחברת המותג המשפחתי, בקבוק פישולין של “שילוח” וסוריאני של “קדשאי”, יצרנים מצטיינים מהסביבה ואפילו קורונייקי מחוות משכית שבנגב האהוב כאן במיוחד. בני המשפחה המורחבת מבשלים עם שמן זית ואופים אפילו את העוגות המעודנות ביותר עם שמן זית סורי.

“אני אוהב לדבר על שמן זית, נהנה מאינטרקציה עם אנשים ומאמין שבכל שנה אני גורם לעוד עשרות אנשים להבין יותר בשמן זית אבל אין ספק שהשינוי התרבותי הוא תהליך איטי”.

Lavioliveoil.co.il חנות און ליין, משלוחים לכל רחבי הארץ.

כתיבה: יעל עופר

צילומים: שי לביא