“משק נעמי” שמן זית וגבינות צאן , מושב נטור
אחת לשבוע, ירון ויובל דגן, אב ובנו, עשו להם מנהג קבוע של עבודה בצוותא במשק המשפחתי במושב נטור. כשני פועלים פשוטים וחרוצים הם משלבים עבודה חיונית בדיר העיזים וזוכים לזמן איכות יקר לשניהם.
הימים, ימי המסיק, עשרות תלמידי כתה ט’ מהישיבה התורנית חקלאית “רגבים” שחרטה על דגלה עבודת אדמה ולימודי קודש וחול, מוסקים את זיתי זן הפיקואל ולפניהם עוד שעות של לימודים תיכוניים. ירון מעמיס על הטרקטור דולבים גדושים בזיתים כדי לשנע אותם במהירות לבית הבד הסמוך בקבוץ גשור.
הבן יובל גדל במושב רמות השבים וכשהשתחרר משירותו הצבאי בקבע כמ”פ, הצטרף לאביו שנמנה על החקלאים הראשונים שהתיישבו בנטור, מושב המשותף לדתיים וחילוניים: “רצינו לחזור לחקלאות שאני חלמתי עליה ואבי גדל עליה!” הוא מתמצת.
“החקלאות אצלנו היא חלק מאורח חיים ולא רק פרנסה, זו אחת משלושת יסודות הציונות על פי דרכנו: התיישבות בארץ, חקלאות ובטחון” מסביר האב את משנתו אותה הנחיל למשפחתו עוד בימים שהיה חקלאי במרכז הארץ. פרופסור ירון דגן ישן כנראה טוב בלילות אל מול האתגרים שהוא עומד בהם שכן, מזה שלושים שנה, הוא מומחה עולמי לרפואת השינה. מאז שהתיישב בגולן, הוא אינו מסתפק בהגשמת החלום החקלאי הפרטי שלו אלא רותם את כישוריו וקשריו לשיפור רמת הרפואה של תושבי הגולן ומעודד רופאים מומחים לעלות צפונה ולתת מענה לאוכלוסית האזור. הוא עצמו משמש כרופא משפחה במספר מושבים. במקביל, במסגרת פעילותו הענפה באקדמיה, יזם הקמת חוג ומכון מחקר בתחום המדע ורפואת השינה במכללת תל חי. אכן נאה דורש – נאה מקיים.
“אני זוכר שהלכתי עם אבי וקנינו שתי עזים ותיש ונעמי אשתו של אבי, שנפטרה לפני חמש שנים, למדה לגבן גבינות מעולות”, מספר יובל על תחילת הדרך בעוד אנו צופים בהמלטה המתרחשת מול עינינו. התכנית העסקית התמקדה, מלכתחילה, בגידול עדר עיזים לייצור גבינות בקנה מידה מסחרי. היום, הדיר מונה כשש מאות עיזים וגם כבשים ולפני כשנה רכשו את מחלבת קיבוץ גדות והמשק ממשיך להתרחב.
הזית נבחר כענף משני אך קסמו של העץ והשמן המשובח שהופק ממנו, הביאו להרחבת הכרמים לשישים דונם ולנטיעת שמונה זנים שיוצרים קשת טעמים מעניינת.
יובל בוגר תואר ראשון בביוטכנולוגיה וחקלאות במכללת תל חי. לפני כחמש שנים, בתחילת דרכו כמגדל זיתים, נשלח מטעם ענף הזית לקורס מקצועי בן ארבעה חדשים בספרד. זה היה קורס מכונן לעתידו המקצועי כמגדל זיתים וכיצרן שמן זית:” בקורס למדתי להבין ולהכיר את תרבות שמן הזית הספרדית שהיא חלק מחיי היומיום של כל אזרח שם והכרתי את הזנים הספרדיים ולמדתי לטעום”. היום הוא משמש כראש פאנל טועמים צפון של הענף המתכנס לבדיקת איכות השמן של חקלאי הצפון וכמרצה מבוקש בכנסים ובחוגי בית :” אני מנסה ללמד את הצרכנים איך לבחור בשמן איכותי, אבל אנחנו עדיין בתחילת הדרך. אני פריק של שמנים חריפים ומרירים כמו קורטינה אבל כבר קרה שהחזירו לי שמן זית מריר בטענה שהשמן לא תקין”.
ענף הזיתים של משפחת דגן שהתחיל כענף שולי שמסתפק במעט משאבים לעומת הדיר, פועל על פי כללי הגישה העסקית שיושמה תחילה בניהול משק החלב: “מי שרוצה להיות חקלאי מצליח בימינו, חייב לפעול בגדול ולהיות מצויין אחרת אין לנו זכות קיום” מאמין יובל. “אני שואף לגדול ולהצליח ועם זאת לשמור על איכות “משק נעמי” כמותג בוטיק איכותי” ולבסוף מוסיף:” החלום שלי הוא שיהיה לי בית בד משלי”.
הערכים שינק מאביו לפעול למען הציבור והשהות בספרד מגבשים את החלום למתג את דרום הגולן כאזור בעל טרואר ייחודי (אדמה געשית, טפרטורות קיצוניות ביום ובלילה ומשטר רוחות) המתאפיין בזנים וטעמים מובהקים משלו בדומה לספרד ואיטליה בהן המודעות לטיפוח הזהות האזורית גבוהה ולכל אזור או תת אזור זן שמן זית מזוהה משלו (באנדלוסיה 95% מהשמן מופק מפיקואל). הוא מאמין שחלק מסוד האיכות והטעמים מצוי ב”טרואר” של דרום הגולן ומספר על תנובת פרי גבוהה יחסית לאזורים אחרים ועל היצרנים הרבים בגולן שגורפים פרסים והוא ביניהם. מתברר שאין חדש תחת השמש: בתי בד עתיקים רבים מתקופת בית שני והתלמוד נחשפו בחפירות ארכיאולוגיות. משפחת דגן היא דוגמא להמשך דרכם של אותם חקלאים שעצרו את השמן בבתי הבד בימי בית שני.
בית בד “ארץ גשור”
מהרגע שהזיתים נמסקים ונפרדים מהעץ, הם מתחילים לאבד מאיכותם ולכן יש להעביר אותם בהקדם האפשרי לבית הבד לעצירת השמן. חמש עשרה דקות נסיעה בלבד חולפות מהכרם בנטור ועד שהמשאית פורקת את זיתי הפיקואל בחצר “ארץ גשור” מותג שמן זית בעל מוניטין ובית הבד מהמתקדמים בעולם דוגמא למקצועיות בענף. עיקר העבודה מיועדת ל91,000 עצי זית שמניבים זיתים לשמן
הצפייה בזיתים העולים במסוע, נפרדים מעלים תועים ונשטפים ועד שניגר “מיץ זיתים” מרתקת ומשכרת את הנחיריים. כשהחושים עובדים, זה הזמן להצטרף לסיור מודרך במרכז המבקרים המושקע. מתחילים בצפייה בסרטון קצר המציג את החקלאות וייצור השמן ומקנחים בטעימה מודרכת של שמני “ארץ גשור” ממגוון זנים: מהארבקינה העדין ביותר לחך ועד הקורטינה שריחו העשבוני וטעמו מריר וחריף..
