כתבה בגלובס: עונת המסיק החלה, אבל אין מי שיקטוף את הזיתים

מטעי זיתים רבים בצפון ננטשו בגלל המלחמה, והענף שמבוסס ברובו על עובדים פלסטינים נקלע לצורך אקוטי בעונת המסיק

הגשם קצת מאחר לבוא הפעם. לפרקים נדמה שעונות השנה מגיבות גם הן לאירוע השבעה באוקטובר, בדרכן. לעצי הזית, עם זאת, יש שעון פנימי משלהם. זיתים אפשר למסוק רק בסתיו, ועבודה של שנה, לעתים של שנים, עלולה לרדת לטמיון.

על־פי נתוני משרד החקלאות, כ־130 אלף דונם של עצי זית לשמן מצויים באזור הצפון, והם משמשים להפקתם של כ־50% מתוצרת שמן הזית הישראלי המקומי. במועצת הצמחים מסבירים ששוק שמן הזית בישראל נחלק בערך חצי־חצי בין ייצור מקומי ליבוא, ובמילים אחרות, שהנתח של אזור הצפון מהבקבוקים שאנחנו צורכים ברשתות השיווק, הוא משמעותי ביותר.

אולם חלקים נרחבים באזור הצפון לא ניתנים לעיבוד כרגע, ומוגדרים שטח צבאי סגור. המדינה הורתה לתושבים בגבול לעזוב, וחקלאים רבים נאלצו לעזוב את אדמותיהם גם כן.

למסוק כל זית טוב שיש

אבל בראש רשימת ההשלכות של המלחמה ניצבת בעיית העובדים. ענף הזית, ציינו במשרד החקלאות, מבוסס בשגרה על עובדים פלסטינים שאינם מורשים להיכנס לישראל כרגע. גם העובדים הזרים עזבו, והצורך הפך אקוטי: פגעי מזג־אוויר הובילו לשנה קשה עבור עצי הזית, מה שמחייב, לטענת חקלאים, למסוק ממש כל זית טוב שיש.

“עבודה של שנה שלמה באה לידי ביטוי במסיק שמתרכז בתקופת הסתיו”, מסביר ד”ר עדי נעלי, ראש ענף הזית במועצת הצמחים. “זו פעולה שהיא עתירת ידיים עובדות. ישנו אומנם מעבר לטכנולוגיות ממוכנות שאמורות לחסוך את זה – אבל אנחנו רק בתחילתו, והענף נסמך עדיין על הרבה עובדים”.

לכתבה המלאה בגלובס>>

קרדיט צילום: עדן סעדה